חג'ג' נ' ביטוח ישיר בע"מ

פסק דין

רקע

בפניי מונחת תביעתה של גב' אסתר חג'ג' ילידת 1943 (להלן: "התובעת") לפיצויים בגין תאונה שארעה לה ביום 12.7.06 עת שרכבה היה מעורב בתאונת דרכים (להלן :"התאונה"). לטענת התובעת, רכבה היה מבוטח על ע"י ביטוח ישיר בע"מ (להלן: "הנתבעת").

ד"ר חנוך אלרן מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, קבע כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה כלשהי. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 12.2.13 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהצעת בית המשפט לא השתכללה לכלל הסכם, לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי החוק. התצהיר היחידי שהוגש בתיק היה מטעם התובעת. בדיון ההוכחות ביום 3.11.013, ב"כ הנתבעת ויתר על חקירת התובעת והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה באותה ישיבה.

טענות הצדדים

ב"כ התובעת המלומד טוען כי ביום התאונה רכבה של התובעת היה מעורב בתאונת דרכים, לתובעת נגרם נזק גוף, ומצבה הרפואי התדרדר לאחר התאונה, ויש לפצותה בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים כתוצאה מהתאונה.

ב"כ הנתבעת המלומד לא הכחיש את עצם קרות התאונה, אך טען שאין חבות מטעם הנתבעת לפצות בגין התאונה, זאת מאחר שהכיסוי הביטוחי נובע מכך כי לתובעת יהיה רישיון בר תוקף במועד התאונה.

מבירור במשרד הרישוי התברר כי לתובעת לא היה רישיון במועד התאונה, וכי על מנת לחדש את הרישיון היתה צריכה לעבור בדיקות רפואיות, תנאי שלא עמדה בו התובעת ביום התאונה.

דיון והכרעה

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") הינו חוק המקפל בתוכו מטרה אחת עיקרית - תשלום פיצויים עבור נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים, וזאת גם כאשר הנהג הנפגע אשם בתאונה. עם זאת, חוק הפלת"ד איננו מקים לנפגעי תאונות דרכים זכות אוטומטית לפיצויים בכל מצב ומצב. במיוחד כשרק שבועיים לאחר התאונה התובעת הנפיקה רישיון נהיגה.

הנתבעת מכחישה את החבות לאור העובדה כי לתובעת לא היה רישיון בר תוקף במועד התאונה, והפיצוי נשלל מכוח חוק הפלת"ד הקובע כדלקמן:

"7. הגבלת זכאותם של נפגעים

נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה:

...

(3) מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה".

סעיף 7 לחוק מונה, כרשימה סגורה, סוגי נפגעים שאינם זכאים לפיצויים על-פי החוק.
סעיף זה מהווה למעשה חריג לכלל העומד בבסיס החוק, התואם את תכליתו הסוציאלית של החוק, לפיו ככלל, אדם שנפגע בתאונת דרכים זכאי לפיצוי מחברת ביטוח או מקרנית, ללא קשר להתקיימותו של אשם. (לעניין תכליתו הסוציאלית של החוק ראו: ע"א (ת"א) 1344/07 קורן נ' קרנית –קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים 18.3.08) והפסיקה המובאת שם).

הרציונל העומד בבסיס סעיף 7 לחוק הוא הרתעתי-עונשי, כפי שציין השופט חשין ברע"א 2853/96 קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פרח, פ"ד נג(1) 680, 684 (1999):

"הנה כי כן, הגם שברגיל תפעל המערכת הרגילה ונפגע בתאונת דרכים יזכה בפיצוי מחברת ביטוח או מקרנית, נמצא לו למחוקק כי יש סוגי אירועים שבהם לא יהא זה נכון לזכות נפגע בקבלת פיצויים ולא יהא זה ראוי לחייב חברת ביטוח או את קרנית בתשלום פיצויים. כל סוגי אירועים אלה – וכולם בני תקנת הציבור הם, ממש כשם חיובי החוק בני תקנת הציבור הם – נקבצו ובאו אל הוראת סעיף 7 לחוק הפיצויים."

בבואם לפרש את תתי הסעיפים שבסעיף 7 לחוק, נדרשו בתי המשפט לאזן בין התכלית ההרתעתית והעונשית המונחת ביסוד סעיף זה, כאמור, לבין תכליתו הסוציאלית של החוק, ובהתאם לכך, נקבע כי העקרון המנחה את פרשנותו של סעיף 7 לחוק הוא שיש לפרשו באופן מצמצם ודווקני כך שהוא יחול על מקרים חמורים וחריגים במיוחד (דנ"א 10017/02 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נח(5) 639) כאשר ככלל מועדפת פרשנות המטילה אחריות על-פי החוק (ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לביטוח, פ"ד מב(2) 849).